בלוג

רצפת האגן הינה רקמת שריר שטוחה כיריעה, המרפדת את המבנה הגרמי של קרקעית האגן, ומעליה ממוקמים, בגוף הנשי, שלפוחית השתן, הרחם והחלחולת. רצפת האגן בנוייה מרקמות גמישות כגון שרירים, רקמות חיבור, רצועות, כלי דם ועצבים, המאפשרים את החזקת האיברים במקומם, ומאפשרים את זרימת הדם והתיפקוד העיצבי שלהם. רצפת האגן מהווה צומת מרכזית בגוף, ובעיקר בכל הקשור בתהליכי הריון ולידה.

חשיבות רצפת האגן לתהליכי הריון ולידה
האיברים הפנימיים אותם מחזיקים שרירי רצפת האגן, הם איברים שתיפקודם התקין מבוסס על מתח שרירי ותנועתיות (הרפייה וכיווץ). תיפקוד תקין של שלפוחית השתן, שרירי פי הטבעת וצואר הרחם – מחייבים יכולת כיווץ והרפייה אופטימלית המופעלת בצורה רצונית.

התפקיד המרכזי של רצפת האגן הוא החזקת איברי האגן במתח נכון ומניעת צניחתם. בזמן הריון, מהווה רצפת האגן מעין יריעה מתוחה, גמישה וקפיצית (כמו טרמפולינה), המאפשרת לעובר להידחף מתוך הרחם החוצה לאויר העולם. על כן, חוזקם וגמישותם של שרירי רצפת האגן הינם חשובים ביותר עבור היולדת.

בזמן הריון, כאשר הרחם גדלה, היא מייצרת לחץ על רצפת האגן הגורם להתארכות של הרצועות המחזיקות אותה ואת שלפוחית השתן. גם השינויים ההורמונליים המתרחשים בזמן הריון, עלולים לגרום לריפיון שרירי רצפת האגן. בזמן הלידה עצמה, מופעל לחץ עצום על שרירי רצפת האגן, ועל כלי הדם והעצבים באזור לצורך התרחבות של הנרתיק. מתעלה צרה וסגורה, מתרחב הנרתיק לרוחב של כ- 13 סנטימטר. המתיחה העצומה של הרקמות בזמן הלידה, פוגעת ביכולת הכיווץ וההרפייה של שרירי רצפת האגן אשר לעיתים לא משתקמת באופן מלא לאחר הלידה, בעיקר לאחר הריונות חוזרים.

לאחר הלידה חשוב ביותר כי היולדת תקפיד על מנוחה ועל חזרה הדרגתית לפעילות. עם זאת רצוי ומומלץ לבצע תרגילים לחיזוק ושיקום רצפת האגן באמצעות הדרכה מיקצועית.

גורמי סיכון לצניחה של רצפת האגן
ישנם מספר גורמים לדלדול שרירי רצפת האגן, דלדול הגורם לצניחה של רצפת האגן ופוגע בתיפקודם של האיברים הפנימיים:

· עודף משקל

· עצירות כרונית

· חוסר בפעילות גופנית

· עישון

· טראומה כתוצאה מניתוחים או תאונה.

· לידות טראומתיות (לידות ממושכות במיוחד, לידת תינוק שמשקלו מעל 3,700 גרם, לידות המחייבות התערבות כירורגית)

הריונות רבים ולידות תכופות (עם כל הריון יש סיכוי גדול יותר לליקוי ברצפת האגן. לידות תכופות, שאינן מאפשרות התאוששות מלאה של היולדת מהוות גורם סיכון גבוה לפגיעה ברצפת האגן.)